מטרת המחקר היתה להעריך את השיפור הקליני במטופלים עם שיגדון כרוני עמיד לטיפול אשר לא עמדו בקריטריונים של פרוטוקול התגובה לפגלוטיקז.
עוד בעניין דומה
במחקר נעשה שימוש בניתוח ממצאים משני ניסויים מבוקרי הקצאה אקראית על מנת להעריך את היעילות הקלינית בקרב מטופלים שהוגדרו כמגיבים ובקרב קבוצת מטופלים אשר לא הוגדרו כמגיבים (שתי הקבוצות טופלו עם 8 מיליגרם של פגלוטיקז מדי שבועיים).
אורט בסרום נמדד לפני כל מתן של מנת טיפול והממצאים הבאים תועדו: הערכת התלקחויות שיגדון, הפחתת טופי, הערכת מטופל גלובלית (PtGA), מפרקים כאובים ונפוחים (TJC ו-SJC), כאב (דורג באמצעות 100-mm visual analog scale) וכן מגוון של תוצאים אשר דווחו על ידי המטופלים באמצעות שאלונים.
הניתוח שנעשה במחקר כלל 36 מטופלים שהגיבו מבחינת רמת אורט בסרום, 49 אשר לא הגיבו, ו-43 מטופלים אשר טופלו עם אינבו. תוצאות הטיפול בקרב שתי אוכלוסיות המחקר הצביעו על הפחתה משמעותית בטופי ושיפור מהמצב הבסיסי ב-PtGA, TJC, SJC, בכאב ובתוצאים אשר תועדו על פי השאלונים שמילאו המשתתפים.
מסקנת החוקרים היתה שמטופלי שיגדון כרוני עמיד לטיפול אשר לא עמדו בקריטריונים של ירידה באורט עדיין השיגו שיפור קליני משמעותי לאחר טיפול עם פגלוטיקז, מה שמרמז על כך שגם ירידה זמנית/ קלה באורט בסרום עשויה לתרום לשיפור קליני.
מקור:
תגובות אחרונות