בניסויים פאזה 3 ובעולם האמיתי, פרופורציות נמוכות יותר של מטופלים עם גנוטיפ 3 של וירוס הפטיטיס C ושחמת מגיעים לתגובה וירולוגית 12 שבועות לאחר טיפול (sustained virologic response 12 weeks after treatment, SVR12) עם השילוב של ולפטסביר וסופוסבוביר מאשר מטופלים ללא שחמת. לא ברור האם הוספת ריבווירין לטיפול זה מעלה את ה-SVR בקרב מטופלים עם גנוטיפ 3 של HCV ושחמת.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו ניסוי פאזה 3 שכלל 204 מטופלים עם גנוטיפ 3 של HCV ושחמת (גיל ממוצע 51 ± 7.4 שנים) ב-29 אתרים בספרד מאוגוסט 2016 ועד אפריל 2017. המטופלים הוקצו לקבוצות אשר קיבלו סופוסבוביר וולפטסביר במשך 12 שבועות (101 משתתפים) או סופוסבוביר וולפטסביר עם ריבוויריון במשך 12 שבועות (103 משתתפים). נקודת הסיום העיקרית היתה SVR12.
השיעור הכולל של SVR12 היה 91% (92/101; רווח בר-סמך 95%, 84%-96%) בקבוצת המטופלים שקיבלו סופוסבוביר וולפטסביר במשך 12 שבועות ו-96% (99/103; רווח בר-סמך 95%, 90%-99%) בקבוצת המטופלים שקיבלו סופוסבוביר וולפטסביר בתוספת ריבווירין.
בקבוצת הסופוסבוביר וולפטסביר, פחות מטופלים עם עמידות הקשורה להחלפה (resistance-associated substitution, RAS) ב-NS5A הגיעו ל-SVR12י(84%) מאשר מטופלים ללא העמידות (96%).
בקבוצת הסופוסבוביר וולפטסביר בתוספת ריבווירין, RAS בנקודת הבסיס הייתה בעלת השפעה פחותה על פרופורציית המטופלים עם SVR12י(96% עבור מטופלים עם RAS בנקודת הבסיס; 99% עבור מטופלים ללא RAS).
תופעת הלוואי הנפוצה ביותר (התרחשה בלפחות 10% מהמטופלים) בקבוצת הסופוסבוביר וולפטסביר הייתה חולשה (12%) ובקבוצה שקיבלה בנוסף גם ריבווירין תופעות הלוואי היו חולשה (27%), כאבי ראש (24%) ונדודי שינה (12%).
לסיכום ובהתאם לממצאים ממחקרים קודמים, שיעור גבוה של מטופלים (91% ו-95%) עם גנוטיפ 3 של HCV ושחמת הגיעו ל-SVR12 לאחר 12 שבועות של טיפול עם סופוסבוביר וולפטסביר עם או ללא ריבווירין. בקרב מטופלים שטופלו עם סופוסבוביר וולפטסביר ללא ריבווירין, פחות מטופלים עם RAS NS5A הגיעו ל-SVR12 בהשוואה למטופלים ללא עמידות זו.
מקור:
Esteban, R. et al. (2018) gastroenterology. Published online
תגובות אחרונות