טיפולים להפחתת אנדרוגנים קשורים להתפתחות של סוכרת והתסמונת המטבולית. למיטב ידיעתם של כותבי המאמר, עד היום לא נבדק הקשר בין הטיפולים הללו להתפתחות של מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, מצב שמופיע פעמים רבות יחד עם התסמונת המטבולית והפרעות נוספות בכבד כמו שחמת, נמק כבדי או כל מחלת כבד אחד.
עוד בעניין דומה
החוקרים איתרו 82,938 גברים בגילאי 66 שנים ומעלה שאובחנו בסרטן ממוקם של בלוטת הערמונית מתוך מאגר ה-SEER - Surveillance Epidemiology and End Results, בין השנים 1992 ל-2009. החוקרים לא כללו במחקר גברים עם מחלת כבד שומני לא אלכוהולית, מחלת כבד אחרת, סוכרת או תסמונת מטבולית שקדמו לתחילת הטיפול. הם יצרו ציוני נטייה מותאמים ומודלים של רגרסיית competing risk על מנת להשוות את הסיכון לפתח מחלת כבד שומני לא אלכוהולית אצל גברים שמקבלים טיפול להפחתת אנדרוגנים בהשוואה לגברים שלא מקבלים את הטיפול.
החוקרים בדקו גם את ההשפעה של החשיפה המצטברת לטיפול להפחתת אנדרוגנים, אשר חושבה כמנות חודשיות אקווילנטיות של אגוניסטים או אנטגוניסטים להורמון משחרר גונדוטרופינים (gonadotropin-releasing hormone), לפי חלוקה לקבוצות של פחות מ-7 מנות, בין 7-11 מנות או מעל 11 מנות.
מתוך הגברים שנכללו במחקר, 37.5% קיבלו טיפול להפחתת אנדרוגנים. תוצאות המחקר הראו שהם היו בעלי סבירות גבוהה יותר להיות מאובחנים במחלת כבד שומני לא אלכוהולית (יחס הסיכונים 1.54, רווח בר סמך 95%: 1.40-1.68), בשחמת כבד (יחס הסיכונים 1.35, רווח בר סמך 95%: 1.12-1.60), נמק כבדי (יחס הסיכונים 1.41, רווח בר סמך 95%: 1.15-1.72) וכל מחלת כבד (יחס הסיכונים 1.47, רווח בר סמך 1.35-1.60). כמו כן, החוקרים מצאו גם קשר של מנה-תגובה בין מספר מנות הטיפול שניתנו לבין ההתפתחות של מחלת כבד שומני לא אלכוהולית או מחלת כבד אחרת.
מסקנות המחקר הראו כי טיפול להפחתת אנדרוגנים לטיפול בסרטן הערמונית קשור לאבחון של מחלת כבד שומני לא אלכוהולית. במחקר הנוכחי ישנם מגבלות הקיימות בכל מחקר תצפיתי אחר, כולל חוסר דיוק אפשרי בהגדרת התוצאים במאגר הרישום המבוסס על האוכלוסייה.
מקור:
Gild, P. et al. (2018) the Journal of Urology 200, 3.
תגובות אחרונות