הערך של שינויים ב-FEV1 וביכולת דיפוזיה ריאתית של פחמן חד חמצני (Dlco) על מנת לחזות התקדמות מחלה וטיפול עם mTORי(mechanistic target of rapamycin) לא נבדק במחלת לימפאנגיוליומיומטוזיס.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 84 נשים הסובלות מלימפאנגיוליומיומטוזיס ואשר לא הגיעו לגיל המנופאוזה. בוצע שימוש בשינויים ב-FEV1 וביכולת דיפוזיה יחד עם רווחי סמך של 95% על מנת לחשב שיעורים של FEV1 ויכולת דיפוזיה אשר יובילו להתחלת טיפול עם סירולימוס.
קריטריוני התחלת טיפול אלה השוו עם קריטריונים המבוססים על FEV1 או יכולת דיפוזיה השווים או קטנים מ-70% מהערכים החזויים. בשניים-עשר מטופלות המקבלות טיפול עם סירולימוס שתי השיטות לקביעת סך טיפול מיטבי הוערכו.
על סמך ערכי FEV1 ויכולת דיפוזיה, 27 ו-35 מטופלות, בהתאמה, היו נפסלות מקבלת טיפול. 25 מתוך 84 מטופלות טופלו בסופו של דבר אך רק כאשר ה-FEV1 או יכולת הדיפוזיה היו שווים או קטנים מ-70% מהחזוי. יישום קריטריונים אלו על 12 המטופלות אשר כבר קיבלו סירולימוס היה מעכב את תחילת הטיפול בשנים רבות.
מסקנת החוקרים היא כי בנשים בהן ערכי FEV1 ו-Dlco פוחתים בשיעור הגבוה מהמצופה יש לשקול תחילת טיפול עם סירולימוס לפני שערכים אלו נופלים לפחות מ-70% מהחזוי.
מקור:
Taveira-DaSilva, A.M. et al. (2018) European Respiratory Journal. 51(4), 1702258
תגובות אחרונות