במחקר ראשוני, הגדול מסוגו שנעשה אי פעם, נמצא כי ניצולי טביעה במי ים עלולים לפתח אי ספיקת כליות חריפה. אחת ההשערות לכך היא: מנגנון הסטרס המופעל אצל הטובע הנלחם על חייו, מוביל לירידה בלחץ החמצן בדם. דו"ח המחקר פורסם ב- Kidney International Reports.

אוכלוסיית המחקר כללה 95 מטופלים שאושפזו ברמב"ם במהלך 2017-2000 לאחר שטבעו (ונחלצו) בים התיכון.

ראש צוות המחקר פרופ' מור'יר ח'מאיסי מנהל מחלקה פנימית ד' בבית החולים החיפני מסר: "בקיץ  2016 טיפלנו בצעיר בן 31 שניצל מטביעה בים התיכון. הבחנו שפיתח אי ספיקת כליות חריפה. הגילוי הזה היה מוזר כיוון שפרט לטביעה - כשלעצמה לא נחשבת כמחולל קלאסי לפגיעה כלייתית - לא היה כל גורם אחר שהיה ניתן לייחסו לפגיעה.

"הסיבוך הזה הוביל אותנו לחפש מידע קודם בספרות הרפואית, הן על חולים והן מידע מעבדתי על הקשר שבין טביעה לאי ספיקת כליות. במקביל חיפשנו את כל החולים שניצלו מטביעה ואושפזו במוסדנו והם אותרו במסד הנתונים של הרשומה הרפואית שלנו. המטרה הייתה לאפיין את התופעה, לנסות לזהות את החולים המועדים לה - ולהציע דרכי מניעה".

פרופ' ח'מאיסי הוסיף: "בעוד שבכל הספרות הרפואית מהעשורים האחרונים תועדו פחות מ-30 חולים שסבלו מפגיעה כלייתית לאחר אירועי הינצלות מטביעה, צוות הרופאים-חוקרים מרמב"ם איתר במסד הנתונים של בית החולים 95 שניצלו מטביעה והתברר ש-42 מתוכם סבלו מאי ספיקת כליות חריפה".

"ניסינו להתחקות אחר גורמי סיכון ועל ההבדלים שבין חולים שסבלו מפגיעה כלייתית לאלה שהראו יציבות בתפקודי הכליות", פירט ד"ר יורי גורליק מפנימית ד' ברמב"ם שהיה בצוות המחקר.

"מצאנו כי החולים היו דומים בגילם ובמחלות הרקע שלהם. אולם החולים שסבלו מאי ספיקת כליות היו גם אלו שנזקקו להחייאה או להנשמה. בנוסף, מצאנו כי החולים שנטו לפתח אי ספיקת כליות הגיעו עם רמות נתרן גבוהות יותר בדם שהיוו גורם מנבא לפיתוח אי ספיקת כליות. זאת ועוד: החולים שפיתחו אי ספיקת כליות היו גם עם ערכי סוכר גבוהים יותר. בעזרת העלייה בנתרן ניתן היה לחשב את הנפח המשוער של מי הים שהם בלעו במהלך הטביעה".

פרופ' ח'מאיסי: "לאחר בחינת הממצאים, העלה צוות החוקרים כמה השערות ומסקנות אפשריות. אחת: תוצאות הבדיקות מעידות על כך שהפגיעה הכלייתית נובעת מירידת לחץ החמצן בדם, בזמן הטביעה והסטרס הגדול שנוצר אצל הטובע בזמן האירוע. זה יצר נזק היפוקסי, תת חמצוני, שהוביל לאי ספיקת כליות, החולפת ברובה בהמשך.

"השערה זו הובילה אותנו למחשבה שניתן להציע טיפול הגורם להרחבת כלי דם כלייתיים. טיפול כזה מאפשר זרימה טובה יותר בכלי הדם הללו ובכך למנוע מראש נזק כלייתי בחולים אלה שיזוהו עוד בעת הגעתם לבית החולים על פי רמת הנתרן הגבוהה בגופם".

פרופ' מור'יר ח'מאיסי (משמאל) וחברי צוות המחקר. צילום: פיוטר פליטר

שאר חברי צוות המחקר היו: ד"ר סעיד דראושה מפנימית ד' וד"ר היבה יאסין ממכון האנדוקרינולוגיה סוכרת ומטבוליזם וחוקרי פיזיולוגיה של הכליה.

מאחר שהיה זה מחקר ראשוני פועל עתה הצוות על מחקר המשך, לשם בחינה נוספת של הממצאים ברמה המעבדתית לצד ניסיונות התערבות נוספים ומנע בחולים עתידיים.

נושאים קשורים:  אי ספיקת כליות,  טביעה,  המרכז הרפואי רמב"ם,  נתרן,  מי ים,  מחקרים,  פגיעה כלייתית