מחקרים 12.05.2015

טיפול בקרינה חיצונית קשור לסיכון מוגבר לתמותה ספציפית לסרטן הערמונית בהשוואה לכריתה רדיקלית

טיפול עם קרינה של קרניים חיצוניות מגביר את הסיכון לתמותה. יש ספק לגבי תקפות שיטת הניבוי לפי התרשים המונוגרמי

צילום מיקרוסקופי של סרטן הערמונית (צילום: ויקיפדיה)
צילום מיקרוסקופי של סרטן הערמונית (צילום: ויקיפדיה)

במחקר רטרוספקטיבי הושוותה התמותה הספציפית לסרטן הערמונית (prostate cancer-specific mortality, PCSM) בקרב גברים שטופלו בכריתה רדיקלית של הערמונית (radical prostatectomy, RP), טיפול קרינתי עם קרניים חיצוניות (external-beam radiation therapy, EBRT) או בקרינה פנימית (brachytherapy), בהשוואה לערכים של הישנות ביוכימית (biochemical recurrence, BCR) המנובאים על ידי תרשים מונוגרמי הספציפי לטיפול.

במסגרת המחקר השתתפו כ- 13,000 גברים מארה"ב.

נמצא כי בטיפול עם קרינה של קרניים חיצוניות הסיכון לתמותה היה מוגבר ושיש ספק לגבי תקפות שיטת הניבוי לפי התרשים המונוגרמי.

רקע
עקב המשך הארוך של ההתפתחות הטבעית של סרטן הערמונית (prostate cancer), לעתים קרובות יש שימוש במדד של הישנות ביוכימית (biochemical recurrence, BCR) על מנת להשוות שיטות טיפוליות שונות. אף על פי כן, הגדרות ה- BCR והקינטיקה הספציפית לאנטיגן לאחר הניתוח משתנות באופן ניכר בין הטיפולים, מה שמעלה ספק בתקפות ההשוואות הללו.

מטרת המחקר היתה לנתח את התמותה הספציפית לסרטן (prostate cancer-specific mortality, PCSM) לפי תרשים נומוגרמי לסיכון ל- BCR המותאם לכל טיפול: כריתה קיצונית של הערמונית (radical prostatectomy, RP), טיפול קרינתי עם קרניים חיצוניות (external-beam radiation therapy, EBRT) וקרינה פנימית (brachytherapy).

שיטות
סה"כ 13,803 גברים עברו RP, EBRT או קרינה פנימית בשני בתי חולים גדולים בארה"ב בשנים 1995-2008. ההסתברות לאי התקדמות המחלה ל- 5 שנים (5Y-PFP) חושבה עבור כל מטופל בהתבסס על הטיפול שעבר, על ידי תרשים מונוגרמי מתוקף הספציפי לטיפול.

לאחר מכן, בוצע ניתוח סיכונים מתחרים על שם פיין וגריי (Fine and Gray competing risk analysis) על מנת להעריך את ה- PCSM לפי ההסתברות לאי התקדמות המחלה ל-5 שנים עבור המטופל. ניתוח רגרסיה מרובה משתנים של סיכונים מתחרים בוצע להערכת הקשר שבין הטיפול לבין ה- PCSM לאחר התאמה ל- 5Y-PFP לפי ניבוי התרשים הנומוגרמי.

תוצאות
לגברים שעברו EBRT היה PCSM גבוה יותר לעשר שנים בהשוואה לאלו שטופלו ב- RP לאורך טווח הסיכונים המנובאים על ידי התרשים המונוגרמי להישנות ביוכימית: 5Y-PFP >75%,י3% לעומת 0.9% ; 5Y-PFP 51–75%,י6.8% לעומת 5.9%; 5Y-PFP 26–50%,י12.2% לעומת 10.6%; ו- 5Y-PFP ≤25%,י26.6% לעומת 21.2%. לאחר התאמה לערך ה- 5Y-PFP המנובא על ידי התרשים המונוגרמי, EBRT נמצא קשור לעליה מובהקת בסיכון ל- PCSM בהשוואה ל- RP (יחס סיכונים: 1.5, רווח סמך 95% 1.1-2.0, P=0.006). לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית ב- PCSM בין מטופלים בקרינה פנימית לבין המטופלים ב- RP, על אף כי גורמים בבחירת המטופלים והעדר חוזק סטטיסטי מגבילים את הניתוח הזה.

מסקנות
ניכר כי למטופלים אשר עברו EBRT עם ערך הסתברותי דומה לאי התקדמות המחלה ל- 5 שנים לפי התרשים המונוגרמי יש סיכון מוגבר לתמותה הספציפית לסרטן בהשוואה לניתוח כריתה קיצונית של הערמונית. השוואת הטיפולים לפי ההישנות הביוכימית המנובאת לפי תרשימי מונוגרם עלולה שלא להיות תקפה.

Are Biochemical Recurrence Outcomes Similar After Radical Prostatectomy and Radiation Therapy? Analysis of Prostate Cancer–Specific Mortality by Nomogram-predicted Risks of Biochemical Recurrence

נושאים קשורים:  מחקרים,  radical prostatectomy,  external-beam radiation,  brachytherapy,  biochemical recurrence,  טיפול בקרינה,  כריתה נרחבת של הערמונית
תגובות